פסק-דין בתיק ת"א 445-01-10

בפניי תביעה כספית בגין נזקי הפרת חוזה לעבודות שיפוץ ובניה וליקויי בניה בסך של 80,000 ש"ח. כמו כן, מונחת בפני תביעה שכנגד בסך של 22,000 ש"ח בגין אי תשלום עבור ביצוע העבודות.

טענות הצדדים

1.               ביום 21.7.09 נכרת הסכם בין התובעים כמזמינים לבין הנתבע, אשר שימש כקבלן, לשם ביצוע עבודות שיפוץ בביתם ברח' ביאליק 18/12 בטירת הכרמל. לטענת התובעים, הנתבע ביצע את עבודות השיפוץ בצורה לקויה, ולפיכך מאוחר יותר נחתם בין הצדדים "הסכם פשרה" ביום 16.10.09 (" הסכם הפשרה"), בו התחייב הנתבע לבצע עבודות נוספות ו/או לתקן עבודות שבוצעו בביתם של התובעים, כאשר נקבע סכום פיצוי מוסכם בגין כל הפרה של ההסכם. לטענת התובעים, הנתבע לא עמד גם בתנאי "הסכם הפשרה", ולא ביצע את עבודתו בצורה ראויה. התובעים הגישו חוות דעת של מהנדס (מר פנחס פיכמן), לפיה נותרו בביתם ליקויי בניה בסך של 43,108 ש"ח.

2.               הנתבע טען כי לאחר חתימת ההסכם מיום 21.7.09 בינו לבין התובעים, לביצוע עבודות שיפוץ בביתם בסך של 36,000 ש"ח, סוכם בין הצדדים כי בנוסף לעבודות המתוארות בהסכם, יבצע הנתבע תוספת בניה בשטח של 8 מ"ר וריצוף קרמיקה בשטח של כ-200 מ"ר (" תוספת הבניה"). בגין תוספת זו היו התובעים אמורים לשלם לנתבע סך נוסף של 15,000 ש"ח. לטענת הנתבע הוא ביצע את תוספת הבניה, אך התובעים לא שילמו לו עבור התוספת ולא שילמו לו סך של 7,000 ש"ח בגין העבודות שביצע לפי ההסכם המקורי מיום 21.7.09. לטענת הנתבע הוא סיים את ביצוע כל התיקונים והעבודות לפי "הסכם הפשרה", ואין הוא חייב לתובעים דבר בגין הסכם זה. לפיכך, הגיש הנתבע תביעה שכנגד נגד התובעים, ובה תבע מהם תשלום של 22,000 ש"ח בגין העבודות שביצע והתובעים לא שילמו לו בעבורן.

3.               לטענת התובעים, בכובעם כנתבעים שכנגד, ב"הסכם הפשרה" נרשם, בהסכמת התובע שכנגד, כי "נותר לתשלום סך של 15,000 ש"ח", כאשר התובע שכנגד אישר מאוחר יותר כי מסכום זה שולם לו סך של 5,000 ש"ח. כלומר, הנתבעים שכנגד מכירים בכך שלא שילמו לתובע שכנגד סך של 10,000 ש"ח מתוך התמורה המוסכמת, וסך זה בלבד, אשר אותו הם מסכימים שיש להפחית מהסכומים שיחוייב לשלם להם. הנתבעים שכנגד שבו על טענתם כי התובע שכנגד התרשל בביצוע עבודות השיפוץ, וכי בשל ליקויי הבניה מי גשמים חודרים לביתם וגורמים להם לנזקים רבים.

דיון והכרעה

4.               ביום 6.10.10 הוריתי על מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום ההנדסה האזרחית, המהנדס רפאל גיל (" המומחה"), אשר נתן חוות דעת מטעמו ביום 9.3.11. לדעת המומחה ישנם ליקויי בניה בביתם של התובעים, אשר עלות תיקונם, לאחר הפחתת סכום שעל התובעים לשלם לנתבע, הינה 29,080 ש"ח. עוד הוסיף המומחה כי באם יבוצעו עבודות התיקון ע"י קבלן מזדמן תגדל העלות ב-30% (דהיינו- ב-8,724 ש"ח), ולסכום זה יש להוסיף מע"מ. המומחה, אשר מונה מטעם ביהמ"ש בהסכמת  הצדדים, לא נחקר על חוות דעתו.  

5.               המומחה התייחס למספר ראשי נזק, אשר בגינם נקבע הפיצוי לפי חוות דעתו:

א.      כשל באיטום מרפסת הגג - לדעת המומחה אין איטום באמצעות רולקות מתאימות בהיקף מבנה חדר המדרגות העולה למרפסת הגג. חוסר איטום זה גרם לדעתו לחדירת רטיבות מסיבית אל תוך חלל חדר המדרגות ולתקרת חדר הדיור (עמ' 6 לחווה"ד). לדעת המומחה, על מנת להפסיק את חדירת המים, יש לפרק את כל ריצוף מרפסת הגג, לפנות את מצע המילוי ולבצע איטום חדש באמצעות שתי יריעות ביטומניות על כל שטח מרפסת הגג. עלות ביצוע תיקון זה הינה 27,900 ש"ח.

ב.       מכשול במרפסת - לדעת המומחה בצמוד לפתח היציאה מחדר המדרגות אל המרפסת, בוצע פרט שקוע ולאחריו סף מורם, אשר מהווה מכשול. על מנת לתקן מכשול זה יש לפרק את הריצוף במרפסת הגג, דבר שיבוצע ממילא לצורך האיטום (עמ' 7-8 לחווה"ד).

ג.        מעקה לא תיקני בחדר המדרגות - לדעת המומחה המעקה אינו תקין. התקן הישראלי מס' 1142 להתקנת מעקים, קובע כי המרווחים המקסימאליים בין מוטות המעקה יהיו 10 ס"מ, בעוד במקרה שבפנינו קיימים מרווחים של 11 ס"מ. לפיכך, יש לפרק את המעקה ולהתקין במקומו מעקה חדש (עמ' 8 לחווה"ד). כמו כן, חסר מאחז יד ומעקה לאורך חמש המדרגות התחתונות, ויש להתקין שם מעקה (עמ' 11 לחווה"ד).

ד.       מדרגות ישרות לא תיקניות - בבדיקת המומחה נמצא, כי רוב השלחים של המדרגות הישרות הם במידה של כ-21 ס"מ בלבד. רוב הרומים של המדרגות הישרות הם בשיעור של כ-19 ס"מ. מידות אלה לא עומדות בדרישות תקנה 3.2.2.5 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), תש"ל- 1970, שם נקבע כי שלח המדרגות יהיה 26 ס"מ לכל הפחות ורום המדרגות לא יעלה על 17.5 ס"מ (עמ' 11 לחווה"ד). לפיכך, יש לפרק את המדרגות ולהתקין מדרגות חדשות במקומן בעלות של 9,350 ש"ח.

ה.      צורך בהחלפת פישר ניקוז של גגון המדרגות - לדעת המומחה יש להתקין במקומו צינור אנכי לאורך הקיר, על מנת למנוע מפגע תברואתי, בעלות של 450 ש"ח (עמ' 13 לחווה"ד).

6.               לאחר שבדקתי את חוות דעתו של המומחה, אשר כאמור לא נסתרה ע"י הצדדים (אשר לא ביקשו לשלוח למומחה שאלות הבהרה ולא ביקשו לחקור אותו), נחה דעתי כי יש לקבל את ראשי הנזק שפורטו שם ואת עלויות התיקונים המוצעים. ראו בעניין זה ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, תק- על 90 (2) 532:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. אכן, עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן...".

עם זאת, אין בדעתי לקבל את מסקנות המומחה לעניין שאלת אחריות הצדדים להעדר איטום כראוי ולעניין קיזוז הסך של 10,000 ש"ח, אשר לא שולם ע"י התובעים לנתבע, לדעתו "בגין נושא זה", דהיינו- בגין אי ביצוע עבודות האיטום. כפי שיובהר בהמשך, רק במקרה (מקרה שהנתבע ניסה להיבנות ממנו) הסכום אשר נותר לתשלום בגין תוספת הבניה זהה לתמורה החוזית בגין ביצוע האיטום, אך אין משמעות הדבר כי זו האחרונה לא שולמה. מדובר ב- 10,000 ש"ח "אחרים". הלכה היא, כי מסקנות המומחה אינן באות במקום מסקנותיו של בית המשפט ומלאכת הסקת המסקנות, החורצת את גורל השאלות השנויות במחלוקת, מסורה באופן בלעדי לבית המשפט, אשר מכריע אילו דברים לקבל ואילו דברים לדחות [ע"א 409/84 מ.י. נ' עו"ד ד"ר שגב, פ"ד מ(3) 706, 710-711 (1986)]. בית המשפט רשאי, ואף צריך, לבקר את עדותו של המומחה מטעמו ואת מסקנותיו וברי היא, כי המילה האחרונה בעניין זה היא תמיד לבית המשפט (ע"א 615/89 נשיא מרדכי נ' עיריית גבעתיים, תק-על 95(2) 1105 , 1126; ע"א 136/92 ביניש-עדיאל - עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, 128-129(1993)].

בענייננו, סבורני כי הראיות והעדויות שנשמעו בפני מצדיקות סטיה מהעמדה שהביע המומחה בשאלת האחריות בהקשר אחרון זה.